זריחה עדינה – התמודדות עם אובדן

הוא נכנס לקליניקה שלי, גבר בשנות הארבעים לחייו, שקוע בעייפות עמוקה יותר מכל עייפות גופנית. עיניו, כבדות מעול, סיפרו סיפור של אבל עמוק.  הוא איבד את אביו לפני חודשים ספורים, והכאב עדיין גולש בין מילותיו, מתערבב עם תסכול ועצב.

"אבא שלי איננו יותר," הוא אמר בקול חלוש.  "הוא נלקח ממני במהירות והותיר אחריו שקט כבד. הכל הפך כהה. לא כהה של חוסר אור, אלא כהה של חוסר צבע, של חוסר תחושה. הצבעים של העולם, שפעם היו עזים וחיים, דהו והפכו לגוונים עמומים של אפור. הבית, שפעם היה מלא צחוק, הפך לחלל ריק, כמו קליפה ריקה מפרי. כל פעולה הפכה להיות מאמץ כואב, כמעט בלתי אפשרית. אפילו הקפה, שתמיד היה מרגיע אותי, טעם כמו אפר."

הדיכאון הגיע אליו בשקט, כגנב בלילה.  הוא התבטא בהפרעות שינה קשות, באובדן תיאבון, בחוסר אנרגיה מתמשך, בבעיות ריכוז ובריקנות עמוקה. הוא התבודד, התנתק מחברים ומשפחה, ונאבק עם רגשות אשמה כבדים על דברים שלא אמר או עשה למען אביו.  "אני כועס," הוא אמר, גופו נוקשה, "כועס על המוות עצמו, על אי הצדק של העולם. על חוסר היכולת שלי לשנות את מה שקרה."

חברים ניסו לעזור, הציעו כדורים וטיפול, אך המילים שלהם נשמעו קרות, כמו טיפות גשם שפגעו בחלון.  זה רק הרחיק אותו עוד יותר.  "מה יעזור לי טיפול? מה תעזור תרופה, כשהכאב הוא כל כך גדול, כל כך עמוק, כל כך בלתי נתפש?" הוא שאל ברגע של ייאוש.

ואז, באחד הערבים, כשהוא שוכב במיטה חסר אנרגיה ורצונות, גולל באינטרנט בלי כוונה ברורה.  פודקאסט שלי על אובדן קפץ לו לעיניים.  "זה כל כך דיבר אליי," הוא הסביר. "בפעם הראשונה הרגשתי תקווה. לאט לאט, נפתחתי, ואז, כמו זריחה עדינה לאחר סופה ארוכה, התחלתי להבין. הדיכאון הוא לא אני. הוא תופעה, מחלה, שממנה אפשר להבריא."

הטיפול ב-NLP סייע לו במספר דרכים משמעותיות.  הוא למד טכניקות להתמודד עם רגשות שליליים כמו אשמה וכעס,  לזהות מחשבות לא מועילות ולהחליפן באחרות חיוביות יותר.  בנוסף,  הוא פיתח מנגנוני התמודדות בריאים יותר,  למד לנהל את רגשותיו,  וליצור מרחק בריא מהכאב העז.  הוא למד לשים גבולות,  לתקשר בצורה יעילה יותר עם סביבתו,  ולבנות מחדש את מערכת היחסים שלו עם משפחתו וחבריו.   התהליך כלל גם עיבוד האובדן עצמו ,  בניית תמונת עולם חדשה ,  ומתן מקום לתקווה ולשיקום.

יש לו עוד דרך לעבור, והוא יודע שהוא עדיין יתמודד עם רגעים קשים, אך  התקווה והאמונה בעצמם נותנים לו את הכוח להמשיך.  "לעולם לא אשכח את אבא שלי," הוא אמר, "אבל אני לומד לחיות עם השקט שהשאיר אחריו, למצוא את הדרך שלי אל האור. לכבד את הזיכרון שלו, אבל לא להיקבר בו."

מהו אובדן ואיך מתמודדים איתו או עם מי שחווה אותו

אובדן הוא חוויה קשה ופוגעת שמשפיעה עמוקות על האדם שחווה אותו. אובדן משמעותי פוגע ישירות בזהות האישית, במערכות היחסים ובחיי היום יום שלו.  זה לא רק אובדן פיזי של משהו, אלא גם אובדן של משהו שהיה חלק בלתי נפרד מהחיים, מהזהות, מהמשמעות ומהערך העצמי.

תחושת האובדן יכולה להופיע במגוון רחב של חוויות, כמו:

מות של אדם אהוב:  אובדן בן משפחה, בן זוג, חבר קרוב או חיית מחמד. זהו אובדן כואב במיוחד, שמשפיע על כל תחומי החיים.

פרידה/גירושין:  סיום מערכת יחסים קרובה ואינטימית יכול להוביל לתחושות של אבל, כעס, בלבול, בדידות וחרטה.

אובדן בריאות:  אבחון של מחלה קשה, נכות או פגיעה פיזית משמעותית יכולה להוביל לאובדן של עצמאות, יכולות,  וחלקים מהזהות.

אובדן עבודה:  אובדן מקום עבודה יכול להשפיע לא רק מבחינה כלכלית אלא גם על תחושת המסוגלות, הזהות המקצועית והערך העצמי.

אובדן בית:  מעבר דירה, גירוש, או אובדן בית כתוצאה מאסון יכולים להוביל לתחושות של חוסר ביטחון, שינוי משמעותי בסביבה וזהות קשורה לבית.

אובדן תקווה:  אובדן האמונה ביכולת להשיג מטרות אישיות, חלומות או שאיפות יכול להוביל לתחושות של ייאוש וחוסר משמעות.

אובדן ילד:  המוות של ילד או ניתוק דרסטי ממנו  הוא אובדן קשה במיוחד המשפיע  בצורה עמוקה ביותר על ההורים.

הדבר המשותף לכל סוגי האובדן האישי הוא הקושי להתרגל אליו.  לעתים קרובות, האבל והתהליך הרגשי הקשורים אליו נמשכים זמן רב ומתבטאים בצורות שונות.  חשוב להבין שלא כל אחד מתמודד עם אובדן בצורה זהה, והזמן הנדרש להתאוששות משתנה מאדם לאדם.

תסמיני האבל אינם אחידים ומופיעים  במגוון עוצמות וצורות. כמו  :

תסמינים רגשיים:

עצב, בכי תכוף ובלתי נשלט – אפילו מגירויים קטנים לכאורה. כעס ועצבנות –  האבלים עשויים להרגיש כעס כלפי המנוח, עצמם, או אנשים אחרים. אשמה, בושה, חרדה, דיכאון, חוסר תקווה,  תסכול, ריקנות,  געגוע עז,  הלם,  הכחשה, רגישות יתר  ( כולל רעשים, אור, מגע ),
אדישות רגשית-  חוסר יכולת לחוש רגשות, אפילו שמחה או עניין בדברים שהיו בעבר משמעותיים.

תסמינים פיזיים: 

הפרעות שינה (נדודי שינה, קושי להירדם, חלומות קשים ) עייפות  ו/או חוסר אנרגיה,  שינויים בתיאבון (עלייה או ירידה),  כאבי ראש,  כאבי בטן,  הפרעות במערכת העיכול.

תסמינים קוגניטיביים: 

קושי בריכוז – קושי להתרכז במשימות פשוטות או לעקוב אחר שיחות.
קושי בקבלת החלטות,  ערפול מחשבתי,  זיכרונות פולשים (מחשבות, תחושות או תמונות  לא רצויות שמתפרצות לתודעה באופן בלתי צפוי ובלתי רצוני ) הפרעות זיכרון – קושי לזכור אירועים או פרטים. התמקדות יתר בנסיבות המוות או בהחלטות שקדמו למות הם מנגנוני הגנה– המוח האנושי מנסה להבין ולהסביר אירועים טראומטיים "למה זה קרה?" ולמצוא תבנית או הסבר הגיוני לאירוע בלתי נתפס.

תסמינים התנהגותיים: 

בידוד חברתי,  שינויים בהרגלים,  הזנחת טיפול עצמי – הזנחה של צרכים בסיסיים כמו רחצה, אכילה, או שמירה על היגיינה,  שימוש בחומרים מאלחשים (סמים ואלכוהול).
התנהגות חוזרת – כמו להסתכל על תמונות של המנוח או לחזור על שיחות שהיו ביניהם.
תלות יתר באנשים אחרים – צורך מוגבר בעזרה ותמיכה. הימנעות ממקומות או פעילויות שמזכירים את המנוח. חוסר סבלנות ואגרסיביות –  תגובה מוגזמת למצבים יומיומיים.

מה נכון לעשות עבור אדם שחווה אובדן:

אין מילים שימחקו את הכאב על האובדן. אבל יש דברים קטנים, מעשים של חמלה והקשבה שיכולים להקל מעט על המסע הקשה הזה.

הקשבה אמיתית : תנו לאדם האבל לשתף את רגשותיו ללא שיפוט או ניסיונות לתקן. לפעמים, כל מה שצריך הוא הקשבה.

להציע תמיכה מעשית:  מעשים מדברים יותר ממילים עזרו עם משימות יומיומיות כמו קניות או ליווי לקניות,  בישול, או טיפול בילדים.

להיות נוכחים:  הנוכחות שלכם, גם בשקט, יכולה להעניק תחושה של ביטחון ושייכות.

להביע אמפתיה:  השתמשו במשפטים פשוטים כמו " אני כאן בשבילך " "אני כל כך מצטער לשמוע על זה" או "אני מדמיין כמה קשה לך עכשיו".

להזכיר להם שהם לא לבד והצעת עזרה ארוכת טווח:  האבל הוא תהליך ארוך. הציעו תמיכה מתמשכת, גם לאחר התקופה הקשה הראשונה. הרגשת בידוד מחמירה את מצבם.

להפנות לטיפול מקצועי במידת הצורך: אם אתם רואים שהאדם מתקשה להתמודד עם האובדן, עודדו אותו לפנות לטיפול מקצועי  . טיפול יכול לספק כלים להתמודדות בריאה עם האבל

יצירת קבוצת תמיכה : אם יש לכם קשר עם אנשים נוספים הקרובים לאדם האבל, שקלו ליצור קבוצת תמיכה.

זכרו : כל אדם מתמודד עם אובדן בצורה שונה. מה שעוזר לאחד, לא בהכרח יעזור לאחר. הקשיבו לאינטואיציה שלכם והתאימו את התמיכה לצרכים של האדם האבל

מה לא נכון לעשות או להגיד לאדם שחווה אובדן:

לא לנסות "לנרמל" את הרגשות:  משפטים כמו "זה בסדר" או "לפחות זה קרה מהר" מזלזלים ברגשות האדם.

לא לנסות לתת עצות :  אנשים שעברו אובדן לא מחפשים פתרונות, אלא תמיכה רגשית.

לא להשוות את האובדן שלהם לאובדן אחר:  כל אובדן הוא יחודי ואי אפשר להשוות חוויות.

לא לחפש סיבות לתסמינים שלו עם גורמים חיצוניים:  "אתה חלש כי אתה לא אוכל מספיק".

לא להתעלם מהרגשות שלהם: להימנע מאמירות כמו "תעבור את זה".

טיפים לאדם שחווה אובדן :

אם אתה מתמודד עם אובדן אישי, חשוב לפנות לעזרה מקצועית או לתמיכה חברתית.  שיחה עם יועץ, מטפל או אדם קרוב יכולה לסייע בעיבוד החוויות, בהתמודדות עם הרגשות ובמציאת דרכים להתמודדות בריאה עם האובדן.

הכר את עצמך ברגשות:  אל תנסו לברוח מהכאב.

תנו לעצמכם זמן:  התהליך של אבל הוא אינדיבידואלי ואורך זמן שונה עבור כל אדם, קחו את הזמן שאתם זקוקים

דברו עם אנשים שאתם סומכים עליהם:  שתפו את רגשותיכם עם אנשים קרובים לכם.

טפלו בעצמכם:  דאגו לבריאות הגופנית והנפשית שלכם.  אכלו בריא, תנו לעצמכם מנוחה, ותעשו פעילות גופנית.

בקשו עזרה:  אל תתביישו לבקש עזרה מאנשים אחרים או ממטפל .

זכרו את האדם שאבדתם:  תשמחו עם הזיכרונות שיש לכם עם האדם המנוח.

מצאו דרכים בריאות להתמודדות עם הכאב:  השתמשו בטכניקות הרפוי : הרפיה, מדיטציה,  פעילות גופנית,  יוגה, ועוד.

תהיו סבלניים כלפי עצמכם:  תהליך האבל הוא מורכב ואין לו נקודת סיום ברורה .תהליך האבל לא מתקדם בקו ישר. יכולים להיות ימים טובים וימים רעים, תקופות של שקט ותקופות של כאב עז, ללא סדר מסוים. יכולים להיות נסיגות, חזרה לשלבים קודמים, או קפיצות בלתי צפויות בין רגשות. אין "סוף" חד משמעי לתהליך – הכאב עשוי להחלש עם הזמן, אבל הזכרונות והגעגוע יישארו.

זכרו,  אין נכון או לא נכון באיך להתאבל.  תנו לעצמכם זמן ומרחב לעבד את האובדן בקצב שלכם.  אם אתם או מישהו שאתם מכירים חווה קושי משמעותי להתמודד עם האובדן,  פניה לעזרה מקצועית היא צעד נכון וחשוב. בנוסף, קיימות קבוצות תמיכה רבות שיכולות לספק סביבה תומכת ומבינה.

אל תתמודדו לבד לשיחת ייעוץ חינם צרו קשר עכשיו בטלפון : 0508230263 או לחצו על כפתור הוואסאפ